גם וגם: נוכחות בזמן מלחמה

מבט מתוך עבודה בגישת MBRASE עם חייל מילואים

המציאות הישראלית בשנים האחרונות יצרה תנאי חיים יוצאי דופן – במיוחד עבור חיילי מילואים, הנעים שוב ושוב בין שדה הקרב לבין החיים האזרחיים. זהו מעבר שאינו חד־פעמי, אלא מחזורי: יציאה לשירות, חזרה הביתה, ושוב קריאה. התנועה הזו מטלטלת את תחושת היציבות ומעמידה את הגוף והנפש במצב של הסתגלות מתמשכת לשני עולמות שונים במהותם.

בתוך הקשר זה התפתחה גישת MBRASE – גישה אינטגרטיבית לשיקום גוף–נפש, המשלבת פסיכותרפיה גופנית, התמקדות (Focusing) ועקרונות מהגל השלישי בפסיכותרפיה. הגישה נשענת על חיבור לחוויה הגופנית כבסיס לעיבוד רגשי, תוך עבודה בקצב מותאם, קבלה רדיקלית וטיפוח תחושת חיוניות.

המאמר מציג תהליך טיפולי קצר עם חייל מילואים, המדגים כיצד ניתן לאפשר תנועה רגשית משמעותית גם בתוך מציאות אינטנסיבית ומוגבלת בזמן.

תיאור המקרה

ע׳, בן 32, לוחם קרבי, שירת מספר חודשים רצופים במילואים לאחר אירועי אוקטובר. זו לא הייתה חשיפתו הראשונה ללחימה. הוא פנה לטיפול בעקבות אירוע שבו שלף נשק במרחב ציבורי – חוויה שעוררה בו דאגה והובילה אותו לבקש עזרה.

במהלך התקופה הטיפולית, ע׳ המשיך לחזור לשירות, לצד שינויים משמעותיים בחייו האישיים – נישואין, מעבר עבודה, ועומס רגשי מתמשך. הוא תיאר דריכות גופנית גבוהה, קושי להירגע, כעסים, הפרעות שינה, התרחקות חברתית ותחושת ריקנות.

רגע טיפולי: המפגש בין פחד לחיים

כשבוע לפני יציאה נוספת לשירות, ע׳ הגיע עם בקשה לכאורה פרקטית – להספיק לגשת לבחינה באוניברסיטה לפני הגיוס. אך דרך הקשבה לגוף, נפתחה שכבה עמוקה יותר.

בתוך החוויה שלו התקיימו בו־זמנית שני כוחות:

• פחדעמוקמפנימוותואובדן
• שמחה וחיבור לחיים – לזוגיות, לעתיד, למהשמחכהלובבית

כדי לאפשר מגע ישיר עם שני הקטבים, השתמשנו בהמחשה גופנית: שתי כריות שייצגו את החלקים השונים. דרך תנועה, מגע והתבוננות, נוצר מרחב שבו ניתן היה לחוות כל אחד מהם בנפרד – ובהמשך גם יחד.

הפחד התגלה כחלק ששומר ומגן.
השמחה – כחלק שנותן משמעות להמשך.

בשלב מסוים, התאפשר דיאלוג ביניהם. לא בחירה באחד מהם, אלא הכרה בכך ששניהם חיוניים. רגע זה סימן תפנית – ממאבק פנימי לאינטגרציה.

עקרונות מרכזיים בעבודה

הגוף כנקודת מוצא
במצבי טראומה, הגוף נושא את הסיפור. הקשבה לתחושות, לנשימה ולתנועה מאפשרת גישה לשכבות עמוקות שלא תמיד זמינות דרך שיח מילולי בלבד.

עבודה בתוך חלון הסיבולת
הקצב הוא קריטי. המפגש עם תכנים קשים נעשה בהדרגה, תוך שמירה על יכולת ההכלה של המטופל. ייצוג חיצוני (כמו כריות) מאפשר מרחק שמונע הצפה.

קבלה של מורכבות
במקום לנסות "לפתור" או להעלים חוויה, העבודה מאפשרת להחזיק ניגודים – פחד ושמחה, עוצמה ופגיעות – ולמצוא מקום שבו הם יכולים להתקיים יחד.

שיקום תחושת החיוניות
מעבר להפחתת סימפטומים, הדגש הוא על חזרה לחוויה של משמעות וחיים. החיבור למה שחי – גם כשהכאב נוכח – הוא חלק מרכזי בתהליך.

תנועה פנימית שמובילה לשינוי חיצוני
כאשר משהו משתנה מבפנים – בתחושה, בנשימה, בתפיסה – מתאפשר גם שינוי בהתנהגות, בקשרים ובתפקוד.

אתגרים בעבודה בתקופת מלחמה

הטיפול במציאות כזו מציב מורכבויות ייחודיות:

• עבודהעםטראומהמתמשכתולאאירועעבר
• חזרתיותשליציאהוחזרהשמערערתיציבות
• הזדהותשלהמטפלתעםהמציאותהקולקטיבית
• יצירת תחושת הבנה עבור מי שמרגיש ש"אף אחד לא באמת מבין"

היכולת של המטפלת להישאר מחוברת לגופה שלה – לנשימה, לקצב, לתחושות – היא חלק מהותי ביצירת מרחב שמכיל גם את המטופל.

מאפייני הגישה

• התחלהמהגוףולאמהסיפור
• חיזוקתחושתהמסוגלותוהמשאבים
• שילובידעפסיכולוגיעםחוויהישירה
• התאמהלמצביטיפולקצרימועד

במקרה זה, התהליך כלל מספר מצומצם של מפגשים – אך יצר שינוי משמעותי.

סיכום

עבודה טיפולית עם חיילי מילואים בזמן מלחמה דורשת גישה שמכירה במורכבות ולא מנסה לפשט אותה. האפשרות להיות עם "גם וגם" – עם פחד לצד שמחה, עם פגיעות לצד כוח – פותחת מרחב חדש של ריפוי.

השינוי אינו מתרחש בבת אחת, אלא דרך רגעים קטנים של תנועה פנימית. כל הרחבה כזו יוצרת תזוזה במערכת כולה.

גם בתוך מציאות קשה, ניתן לפגוש חיים.
לא במקום הכאב – אלא לצידו.

תרומת הגישה לשדה השיקום

גישת MBRASE מציעה מסגרת עבודה אינטגרטיבית, המשלבת בין הבנה פסיכולוגית עמוקה לבין חוויה גופנית ישירה. בתוך מערכות שיקום ובריאות, שבהן הזמן מוגבל והעומס גבוה, היא מאפשרת עבודה ממוקדת אך עמוקה.

הגישה תומכת במטופלים – נפגעי טראומה, חולים בתהליכי שיקום, לוחמים ואנשי צוות – לשוב אל תחושת חיות ומשמעות דרך הגוף עצמו.

המקום שבו נרשמה הפגיעה – הופך גם למקום שבו יכולה להתחיל תנועה של ריפוי.

ביבליוגרפיה:

• יוג'ין ט. ג'נדלין (1978), התמקדות, הוצאת מרקם.
• פיטר לוין (1999), להעיר את הנמר, הוצאת אסטרולוג.
• Eugene T. Gendlin (1996), Focusing-Oriented Psychotherapy, The Guilford Press.
• הרמן, ג’ודית לואיס (1992). טראומה והחלמה. הוצאת עם עובד.
• רוס, ג’ינה (2008). מעבר למערבולת הטראומה אל מערבולת הריפוי. הוצאת נורד.
• קורנל, אן וייזר (1996). כוחה של התמקדות. הוצאת אור-עם.