MBRASE היא שיטת טיפול אינטגרטיבית לשיקום גוף–נפש, שפותחה מתוך עבודה ממושכת עם אנשים המתמודדים עם אתגרים הקשורים לטראומה בריאותית, משבר גופני, מחלה ממושכת או כרונית, ולבני משפחתם. השיטה מתאימה למטופלים המאושפזים בבתי חולים וגם לאנשים הנמצאים בתהליך שיקום בקהילה, לאחר פציעה, פרוצדורה רפואית או מעקב רפואי כלשהו. השיטה מבוססת על ראייה הוליסטית של האדם כמערכת אחת שבה הגוף, הנפש והתודעה קשורים זה בזה, ומטרתה לתמוך בתהליכי התמודדות, ויסות ושיקום.
שיטת MBRASE היא גישה ממוקדת־גוף, המשלבת פסיכותרפיה גופנית עם התמקדות (Focusing), עקרונות של קבלה רדיקלית וטיפול בטראומה, לצד תפיסות מה“גל השלישי” בפסיכותרפיה. בלב השיטה עומדת תנועה עדינה בין הגוף, הרגש, המודעות, המחשבות והתחושות, ומתוך כך נבנית הקשבה עמוקה לחוויה הסובייקטיבית ומתן מקום לקשת רחבה של חוויות ורגשות, כבסיס לתהליכים של ויסות, אינטגרציה ושיקום.
העבודה בשיטת MBRASE מבוססת על תהליכים טיפוליים קצרי־טווח, המותאמים לחוויה האנושית הייחודית של אשפוז ושיקום. הטיפול ניתן למטופלים המאושפזים בבתי חולים שיקומיים, מחלקות שיקום בבתי חולים או במסגרת אשפוז בית, וכן לאנשים הנמצאים בשלב שיקום בקהילה. ההתערבות הטיפולית כוללת שיחה, דמיון מודרך, שימוש בייצוגים ותנועה, ומטרתה לאפשר עיבוד רגשי של המפגש עם המצב הרפואי והשינויים הגופניים, לחזק יכולות של ויסות וריפוי עצמי, ולטפח תחושת אוטונומיה וקיום הוליסטי לאורך תהליך השיקום.
בלב הגישה עומדת ההבנה כי הגוף נושא ידע, זיכרון ותבונה, וכי תהליכי ריפוי אינם מתרחשים דרך תובנה קוגניטיבית בלבד, אלא דרך חוויה גופנית ותודעתית.
שיקום, על פי MBRASE, אינו חזרה למצב קודם, אלא תהליך של בנייה מחדש של תחושת ביטחון, חיבור, משמעות ויכולת לפעול בעולם, לצד שינויים והתאמות הנגזרים לעתים קרובות בעקבות הטראומה.
הגישה רואה את האדם כמערכת חיה ומשתנה, המושפעת מהקשר, ממערכות יחסים, מהיסטוריה אישית וממצב פיזי רפואי עכשווי. העבודה נעשית מתוך כבוד לקצב האישי, למנגנוני ההגנה ולחוכמה האורגנית של הגוף.
הגישה מדגישה את יכולת הריפוי העצמית, את ההקשבה לגוף ואת תחושת האוטונומיה האישית. הקושי והמשבר נתפסים כשערים לצמיחה ולחיבור מחודש לחיים. הטיפול הוא קצר-מועד, לרוב 3-6 מפגשים, ומאפשר שינוי עדין, רך ומתאים במצבי שיקום.
MBRASE משלבת מספר זרמים מרכזיים בעבודה הטיפולית:
פסיכותרפיה גופנית וביוסינתזה – מהוות בסיס להבנת הקשר בין מערכת העצבים, דפוסי נשימה, טונוס שרירי, חוויה רגשית ותחושת עצמי. הגוף נתפס כעוגן לוויסות, קרקוע ושיקום תחושת שליטה פנימית.
גישות הגל השלישי בפסיכותרפיה – תורמות את הדגש על נוכחות, קבלה, חמלה עצמית ויחסים עם חוויה פנימית, לצד פיתוח היכולת להיות עם מה שקיים מבלי להיאבק בו או להדחיק אותו.
התמקדות (Focusing) – עבודה עם התחושה הגופנית הכוללת של חוויה כדרך ליצירת תנועה פנימית, הבשלה ודיוק של תהליכים רגשיים שאינם נגישים דרך שיח מילולי בלבד.
הבנות מעולמות השיקום הרפואי והרפואה האינטגרטיבית – מאפשרות ראייה רחבה של השפעות מחלה, פציעה ותהליכים רפואיים על זהות, תפקוד וחוויית חיים, ומתוך כך בנייה של חשיבה שיקומית ארוכת טווח ולא רק התייחסות סימפטומטית.
הגישה פותחה כך שתוכל לפעול גם בתוך מערכות. היא יושמה במסגרות שיקומיות, רפואיות וחינוכיות, ומתאימה לעבודה פרטנית לצד עבודה עם צוותים ואנשי מקצוע. כמו כן, היא משמשת בסיס להכשרת מטפלים ואנשי מקצוע, לעבודה עם צוותים רפואיים ושיקומיים, ולפיתוח סדנאות העוסקות בוויסות, חוסן, גוף-נפש ויחסים. הדגש אינו על יישום טכני של השיטה, אלא על פיתוח עמדה טיפולית שיקומית הנשענת על נוכחות, הקשבה ויכולת לשהות עם מורכבות אנושית.
אני מזמינה אתכם להכיר דרך שקטה, אחראית ומבוססת לעבודה עם גוף ונפש בתהליכי שיקום. זוהי גישה המכבדת את העבר, פועלת בהווה ופותחת אפשרות לעתיד שיש בו תנועה, חיבור ותקווה, בקצב שנכון לאדם עצמו.
עדי פרקש
